הַיָּם טוֹבֵעַ בְּגַלָּיו
הֵם מְנַסִּים לְהֵחָלֵץ
וְנוֹפְלִים לְתוֹךְ עַצְמָם באכזבה
חוֹשֵׂף אַרְמוֹנוֹת שֶׁל פְּאֵר
בְּגַרְגִּירֵי הַחוֹל
שְׁקִיעָה שׁוֹטֶפֶת
אֶת צִבְעִי הַיּוֹם מֵעַל הַיָּם
וְהוּא מַבְהִיק פִּתְאוֹם
בְּגַעְגּוּעָיו
אני חוֹתֵם אֶת הַחוֹל בְּנַעֲלַי
וְשׁוֹלֵחַ לִמְחוֹזוֹת רְחוֹקִים
שָׁם יִצְעֲדוּ בּוֹ מֵחָדָשׁ
וְיֹאהֲבוּ שֵׁנִית
כי הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁלִּי
תִּהְיֶה עוֹד מְעַט זְרִיחָה
לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים.