אורות ישראל / פרק א / יג
אִי-אֶפְשָׁר לָאָדָם לְהִפָּרֵד מִדְּבֵקוּת הָאֱלֹהִית, וְאִי-אֶפְשָׁר לִכְנֶסֶת-יִשְׂרָאֵל לְהִפָּרֵד מִצּוּר יִשְׁעָהּ אוֹר ד’ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. אֲבָל אִי-הָאֶפְשָׁרוּת הַזּאת, הַהוֹלֶכֶת וּמוֹפִיעָה בְּכָל הַדּוֹרוֹת, יֵשׁ בָּהּ הֶכְרֵחַ טִבְעִי, שֶׁאֵינֶנּוּ נוֹתֵן מָקוֹם לִבְהִירוּת הַדַּעַת לְגַלּוֹת אֶת פְּעֻלָּתָהּ. עַל כֵּן בָּאִים יָמִים שֶׁתַּרְדֵּמָה נוֹפֶלֶת עַל הָאָדָם, וְהַפַּרְצוּפִים נִנְסָרִים זֶה מִזֶּה, עַד שֶׁהַפֵּרוּד הַגָּמוּר נַעֲשֶׂה אֶפְשָׁרִי. וּבִכְלוֹת הַתַּרְדֵּמָה, בִּמְקוֹם צֵלָע מְחֻבֶּרֶת, חִבּוּר טִבְעִי, גַּב לְגַב, עוֹמֶדֶת תִּפְאֶרֶת אָדָם בִּכְלִיל הֲדָרָהּ, שֶׁהַבְּחִירָה הַשִּׂכְלִית מַכֶּרֶת לוֹמַר “זאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי” , וְהָעוֹלָם מִתְכּוֹנֵן בְּהוֹפָעַת חַיִּים וְתוֹלָדוֹת קַיָּמוֹת עֲדֵי עַד. הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת לְדַבֵּר “גְּבהָה גְבהָה” , עַל-דְּבַר שְׁמָד, עַל-דְּבַר כְּפִירָה, עַל-דְּבַר פֵּרוּדִים מֻחְלָטִים, הֵן תּוֹלְדוֹתֶיהָ שֶׁל הַנְּסִירָה, הַמְבִיאָה לִידֵי הַהִתְאַחֲדוּת הַגְּמוּרָה, הַצּוּרִית הַחָפְשִׁית, “כִּמְשׁוֹשׁ חָתָן עַל כַּלָּה יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ” . הַחִזָּיוֹן מִתְגַּלֶּה בְּיִחוּשָׂהּ שֶׁל הַתּוֹרָה אֶל הָאֻמָּה, שֶׁהַחִבּוּר הַטִּבְעִי הוֹלֵךְ וּמִתְפָּרֵד עַל-יְדֵי הַנְּסִירָה הַתַּרְדֵּמִית, וּגְמַר הַנְּסִירָה הוּא תּכֶן הַבִּנְיָן, הַמֵּבִיא לְאַחְדוּת מְשֻׁכְלֶלֶת, וְתוֹרָה חוֹזֶרֶת לְלוֹמְדֶיהָ , וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ד’ וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ.