- הפרק מציע טכניקה מנטלית: התנתקות זמנית מהשאיפות הפרטיות כדי להתחבר למבט הכללי, ואז חיבור מחדש לצרכים הפרטיים מתוך פרספקטיבה מאוזנת ורגועה יותר.
עבודת המידות דורשת לא רק הבנה פילוסופית, אלא גם כלים מעשיים שניתן ליישם בחיי היום-יום. בפרק זה נציג טכניקה מנטלית כזו, המבוססת על רעיון "הנסירה" הלקוח ממדרשי חז"ל. נסביר כיצד ניתן להשתמש בדימוי זה כדי לבצע מהלך פנימי: להתנתק באופן מודע מהמחשבות הפרטיות והמלחיצות, להתחבר למבט כללי ואידיאלי יותר, ולאחר מכן לחזור ולטפל בצרכים האישיים מתוך פרספקטיבה רגועה ומאוזנת.
בפרק זה ננסה לתת טכניקה מעשית שעוזרת להתקדם בעניין הזה. כפי שאנחנו זוכרים, "דעת אלוהים" היא ההבנה שהרעיון של אלוהים הוא בעצם משל ודימוי לתפיסה הרבה יותר כוללת ורחבה כלפי כל המציאות. זוהי תפיסה שבה האדם רואה את המציאות כמקום הרמוני ואחדותי, שהולך ומתקדם על פי אידיאלים אלוהיים – כוחות של צדק, יושר, חסד, נתינה ואמת, שמובילים את המציאות לעבר שלמותה.
כדי להבין את הטכניקה שנדבר עליה, נשתמש ברעיון "הנסירה", שחז"ל מדברים עליו הרבה. על פי חז"ל, האדם הראשון נברא כשני צדדים – צד אחד זכר וצד אחד נקבה – שהיו מחוברים גב אל גב. הקדוש ברוך הוא הפריד בין שני הצדדים והציב אותם לחוד, וכדי להתרבות, הם צריכים כעת להתחבר מחדש, אבל הפעם פנים אל פנים.
אם נשתמש בדימוי הזה, אפשר להתייחס לצד הנקבה כצד הפרטי יותר של האדם, זה שחש את עצמו באופן אישי, עם הצרכים והרצונות הפרטיים שלו. צד הזכר, לעומת זאת, מייצג את הצד הכללי יותר – ההשפעה של האידיאלים האלוהיים ושל המהלכים הכלליים שהמציאות עוברת, אשר משפיעים על האדם והופכים אותו לחלק מהזרם הזה.
בחיבור של "גב אל גב", האדם חש את הפרטיות שלו באופן חזק מאוד. הוא חווה את עצמו כפרט ואת צרכיו, רצונותיו וכל הדברים שמטרידים אותו באופן אישי: יותר כסף, יותר מעמד, יותר הנאות אישיות. במצב הזה, הצדדים הכלליים של "דעת אלוהים" והאידיאלים הנעלים אכן משפיעים עליו, אך בצורה תת-מודעת ומרוחקת, מבלי שהם יחדרו לתודעתו. הוא חש בעיקר את הפרטיות שלו, ורק ברקע, בתת-מודע, פועלות עליו ההשפעות הכלליות. מה שאנחנו ננסה לדבר עליו היום זה התהליך של "מיתוק הגבורות" – לקחת את הצדדים הפרטיים ולמתק אותם, להפוך אותם למשהו רחב ומדויק יותר.
תהליך הנסירה מתחיל בכך שהאדם מתנתק מעט מהצרכים הפרטיים שלו ומתחיל להתחבר למגמות כלליות יותר. הוא מתחיל ללמוד תורה, ללמוד על אמונה באלוהים ועל אידיאלים אלוהיים, הוא לומד את כתבי הרב קוק ומתחיל להסתכל על המציאות אחרת. הוא רואה את המגמות הרחבות של המציאות – מהלכים של טוב, חסד, אמת ויושר שמובילים אותה קדימה. ככל שהוא לומד ומתנהל באופן הזה – בצורה ישרה, צודקת, מלאת חסד ונתינה – הוא הופך מודע יותר ויותר למהלכים הללו. במקביל, הוא מתנתק מהמחשבות הפרטיות וחושב יותר מחשבות כלליות: על שלמות העולם, על נתינה, על חסד שהוא יכול להעניק, ועל האמת, היושר והצדק. נושאים אלה הופכים למרכז המחשבה שלו.
בשלב זה הוא מתנתק מעט מהצדדים הפרטיים – מהשאיפות להצלחה אישית, לכסף, למעמד ולכבוד. עם זאת, אסור להישאר במצב הזה, כיוון שלא סתם יש לאדם צרכים פרטיים. הצד הזה של ה"גבורות", צד הנקבה, הוא חשוב מאין כמוהו, ואי אפשר להישאר רק בצד ה"חסדים" של הזכר. המטרה הסופית היא שכל אדם יפתח את הפרטיות שלו, את כוחותיו האישיים ואת הצלחתו בצורה מלאה. אם אדם יישאר רק בצדדים הכלליים ולא יפתח את עצמו כפרט, זה יהיה חסר. יתרה מכך, הצד הפרטי הוא חלק מהותי מהאישיות, ואי אפשר להתנתק ממנו.
לכן, השלב הבא הוא שלב החיבור המחודש, שבו מתחברים מחדש לנטיות הפרטיות, אבל הפעם מתוך פרספקטיבה אחרת. אדם אומר לעצמו: "אני רוצה הצלחה, אבל למה? כי חשוב לי שכל המציאות תצליח ותתקדם, וההצלחה שלי תתרום לכלל. אני רוצה מעמד גבוה, אבל לא באופן אגואיסטי, אלא במידה שזה מתאים לאידיאלים האלוהיים, למגמות של הטוב, החסד, היושר, האמת והצדק". כך, הוא מתחבר לשאיפות הפרטיות שלו ומנסה להבין כיצד הן משתלבות עם השאיפות והתהליכים הכלליים. זהו הזיווג המחודש, "מיתוק הגבורות": הוא מתחבר לגבורות, אך הפעם בצורה ממותקת, מתוך פרספקטיבה של רעיונות כלליים.
אם נסכם, אדם מבין שיש בו רצונות פרטיים, אך הוא גם מבין שאם יישאר רק בהם, הוא ייכנס לסיבוכים של קנאה, גאווה, מתחים, חרדות ותסכולים. הרצונות הפרטיים מסבכים את האדם בשאיפות מוגזמות, שלעיתים קרובות מפילות אותו למתח וללחץ. כפרט בודד, הוא יצור חלש ובודד, ושאיפותיו לוודאות מוחלטת והצלחה אינסופית מתנגשות עם מציאותו החלקית והחסרה.
לכן, האדם צריך להתנתק מהשאיפות הפרטיות הללו ולהתחבר לשאיפות כלליות יותר – רוחניות, מוסריות ורחבות. הוא מתחיל לדאוג לטובת כלל המציאות: לחברה שסביבו, לאנושות, לבעלי החיים ולדומם. הוא מצליח להתעלות מעל צרכיו הפרטיים ולהתחבר לאידיאלים האלוהיים שמובילים את המציאות. תפיסת "דעת אלוהים" היא זו שעוזרת לו בתהליך, כיוון שהוא תופס את המציאות כמקום הרמוני, אחדותי ומתפתח, המובל על ידי ערכים של צדק, יושר וחסד, ומרגיש חלק מהזרם הזה.
כאשר אדם מתנתק מעט מהשאיפות הפרטיות ומתחבר לרעיוות גדולים ורחבים יותר, זה מרגיע את הלחץ, המתח והתסכול שנוצרים מהגאווה ומהשאפתנות הפרטית. עכשיו, וזהו השלב השלישי, הוא יכול לחזור ולהתחבר לשאיפותיו הפרטיות – לצורך שלו בהתפתחות, בגדילה וביכולות האישיות – אבל הפעם מפרספקטיבה אחרת. הוא ניגש לכך ממקום רגוע, שלו ומתון יותר. הוא אומר לעצמו: "בסדר, אני רוצה להצליח וחשוב לי להצליח, אבל אני לא נכנס בגלל זה לחרדות, פחדים ולחצים. חשוב לי להצליח לא בשביל עצמי, אלא לטובת כלל המציאות". השאיפה הזאת מקבלת איזון, ואלו הן ה"גבורות הממותקות".
זו עדיין שאיפה להצלחה ולהתקדמות, אפילו באופן פרטי, אבל היא ממותקת מתוך פרספקטיבה רחבה ומתונה יותר. הוא לא מרגיש בטירוף שאם הוא לא יצליח, הכול יקרוס. הוא מבין את מקומו בתוך פרספקטיבה רחבה שבה הכול מתקדם, צומח וזורם קדימה. הוא תורם את חלקו הקטן בתוך הזרם הגדול הזה, ולכן הוא לא נבהל. גם אם משהו לא ילך, הוא מקבל זאת מתוך מקום רגוע יותר, מתוך סבלנות והבנה שיש פה תהליך גדול של התפתחות. כתוצאה מכך, הוא עושה דברים מתוך שמחה, רוגע, מתינות וסבלנות גדולה הרבה יותר.
פעמים רבות, גישה זו אף מובילה להצלחה גדולה יותר. כאשר אדם ניגש למשימה ממקום חרד, לחוץ ומתוח, הוא מכווץ, מבולבל ועושה טעויות. לעומת זאת, כאשר הוא ניגש למשימה ממקום רגוע, שלו ושמח, הוא עושה את הדברים בצורה טובה, עם חיוך, פתיחות וגמישות, ואז הדברים פשוט הולכים טוב יותר. זהו מעגל שמחזק את עצמו.
אם כן, המצב הראשוני של רוב בני האדם הוא מצב של "גב אל גב", שבו הם מחוברים רק לשאיפותיהם הפרטיות, ללא מודעות לתהליכים הכלליים של היקום. כשאדם חי רק את עצמו, חייו לחוצים ומתוחים, כי האני הפרטי הוא דבר קטן, מוגבל וחלקי. הוא מרגיש שהעולם הוא מקום אכזרי ומפורד, שבו פרטים מתנגשים זה בזה. השאיפה הפנימית שלו לגודל, עוצמה וודאות מתנגשת עם מציאותו המצומצמת, והוא חי את ה"גבורות הלא ממותקות", מה שגורם לו לקושי נפשי גדול.
כדי לצאת מזה, על האדם להתנתק מעט מהפרטיות ולהתחבר למגמות כלליות יותר – לרעיונות של אחדות והרמוניה, ולהבנה שהוא פרט קטן בתוך מציאות גדולה והרמונית. הוא לא עלה נידף ברוח, אלא חלק מעץ גדול. זהו תהליך הנסירה, שבו הוא מצליח לקבל פרספקטיבה אחרת, להסתכל על הדברים מבחוץ, במבט רחב ומקיף. הוא מבין שהוא חלק ממערכת גדולה שזורמת, "ולא עליך המלאכה לגמור". הוא עושה את חלקו הקטן, וזה נותן לו תחושת רוגע.
לאחר שהוא מתנתק מהפרטיות ומפתח פרספקטיבה רחבה יותר, הוא מפתח בתוכו הסתכלות חיובית ומבט מאמין על המציאות. הוא מאמין שכל מה שסביבו הוא חלק ממגמה חיובית, מתפתחת וטובה. כדי להעמיק את החיבור הזה, לא מספיק רק ללמוד על כך; הוא צריך גם לפעול באופן הזה – בצורה ישרה, מוסרית, מלאת חסד ונתינה. הוא מצמצם את המחשבות האגואיסטיות וחושב פחות על עצמו ויותר על כלל המציאות, על האנשים ועל המערכות שסביבו.
לאחר מכן, בשלב האחרון, הוא חוזר לאותם צרכים פרטיים ומבין כיצד הם מקבלים מענה. הוא בוחן את המשימות שעליו לבצע, מה ביכולתו לעשות ומה לא, אך כל זאת ממקום רגוע ולא לחוץ. הוא לא מרגיש שאם לא יעמוד במשימה, העולם יתפוצץ, אלא מבין שהוא חלק ממערכת גדולה וחיובית, ושהוא פשוט מוצא את מקומו בתוכה ועושה את חלקו הקטן. הוא מתקדם את הסנטימטר שלו, בצורה הטובה ביותר שהוא יכול, אך לא מתוך לחץ, פחד, היסטריה או תחושת בדידות, אלא מתוך רוגע, שמחה והבנה שיש אידיאלים אלוהיים גדולים שפועלים במציאות.
אז מגיע הזיווג המחודש בין הזכר לנקבה, בין המערכות הכלליות לצרכים הפרטיים. הוא חוזר ומתחבר לצרכיו הפרטיים, אך הפעם מתוך מקום הרמוני ואחדותי, ומתוך מודעות למערכות הכלליות..
החיים כולם הם סוג של מחנה אימונים, והתרגיל הבסיסי ביותר בו הוא תרגיל הנסירה. אדם נפגש עם עצמו, עם צרכיו הפרטיים, ומרגיש את הלחץ, הקושי, הבדידות והחרדה. אז הוא עושה תהליך של התרחקות – לוקח צעד החוצה, מסתכל על הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר, וזוכר את האידיאלים האלוהיים ואת המערכות ההרמוניות. הוא זוכר שהוא חלק ממערכת כללית, ואז חוזר בחזרה לצרכיו הפרטיים כדי לעבד אותם מחדש – בחשיבה שקולה, רגועה, מתונה, מתוך סבלנות ובלי היסטריה.
הרעיון של "דעת אלוהים" מאפשר לאדם לעשות את התהליך הזה של עיבוד הצרכים, הפחדים והחששות שלו בצורה מדויקת וטובה יותר. המפתח להתמודדות עם לחצים וקשיים הוא היכולת לצאת החוצה, להסתכל במבט כללי, לפתח אמון, שמחה ומבט חיובי מחודש על המציאות, ואז לחזור ולהתמודד עם אותו קושי בצורה רגועה, מתונה ושכלית יותר.
בעצם, כל החיים הם תהליך מתמיד של מיתוק הגבורות. אנחנו כל הזמן לוקחים את הצרכים המלחיצים, הקשים והמפחידים, וממתקים אותם. איך? לוקחים צעד אחורה, מסתכלים עליהם בפרספקטיבה של "דעת אלוהים", ואז חוזרים אליהם מחדש בצורה מיושבת ורגועה. זהו תהליך נשימה – נושמים ונושפים, במעגל של צרכים פרטיים, חזרה לתובנות כלליות, ושוב לצרכים הפרטיים, אך הפעם בצורה שקולה.
כשאדם מתרגל זאת, התהליך הופך אוטומטי. הוא כבר לא צריך לחוש את המתח והלחץ; הוא ישר לוקח את הצרכים הפרטיים שלו ומציב אותם בפרספקטיבה הכללית. חייו הופכים רגועים, שלווים ומתונים יותר, והוא מסוגל להתמודד עם קשיים בצורה טובה הרבה יותר.
בסופו של דבר, האדם מבין שהחיים הם מקום שמח, טוב וחיובי. יש המון דברים וכוחות טובים בעולם ובתוכו, אך מה שמפריע לראות אותם הוא המתח הפנימי שנובע מהאגו ומהפרטיות המלחיצה. ברגע שהוא משתחרר מזה על ידי תהליך מיתוק הגבורות, הוא פתאום שם לב שהמציאות שמחה וחיובית. הוא רואה את הדברים היפים, שהיה עיוור אליהם קודם לכן בגלל הלחץ. כל החיים מקבלים פרספקטיבה ותחושה אחרת של חיות, שמחה, אושר והתקדמות.
כך, תפיסת "דעת אלוהים" הופכת לטכניקה של עבודה פנימית. זוהי התמודדות תמידית סביב הצרכים, הרצונות והדברים שמלחיצים את האדם, עד שהיא הופכת להרגל אוטומטי. המנטליות שלו משתנה, והמוח שלו עובד כך באופן קבוע: לוקח את הלחצים הפרטיים, הופך אותם לכלליים, וחוזר אליהם בצורה רגועה. גם כאשר מגיע אתגר חדש – לחץ בעבודה, קושי או תאונה – הוא אוטומטית מבצע את המהלך הזה של מיתוק הגבורות. ובפעם הבאה, הוא עושה זאת בצורה עוצמתית יותר, כי הוא כבר בנה אמון בעצמו שהתהליך הזה עובד. זו לא רק טכניקת אימון אישי, אלא האמת על אופן פעולתה של המציאות.
ייעודו של האדם בעולם הוא למתק את הגבורות. כך החברה והאנושות מתקדמות והופכות איכותיות, מוסריות והרמוניות יותר. זוהי עבודת השם האמיתית. האדם הוא היצור היחיד שמסוגל, מצד אחד, להתחבר לצרכים הכי פרטיים ומלחיצים, ומצד שני, לרומם אותם למקום הכי רחב, שלם ואחדותי. המלאכים חיים רק בעולמות הכלליים, ובעלי החיים חיים רק את הפרטיות המיידית שלהם. האדם הוא היצור המחבר, וזהו יופיו וזהו האתגר של החיים.
הסיפוק הגדול ביותר שיכול להיות לאדם נובע מהיכולת לעבוד על אישיותו, למתן את הלחצים והקשיים הפנימיים ולעדן אותם. זהו סיפוק גדול הרבה יותר מרכישת מכונית יוקרה או ארוחה במסעדת גורמה. זהו סיפוק של אדם שמרגיש שהוא עבד על עצמו, הצמיח קומה חדשה בתוכו ויצר את "האני החדש" – אדם עוצמתי, המסוגל לקחת את התחושות האגואיסטיות ולרומם אותן למקום רחב, איכותי ומוסרי יותר.
כך נוצר אדם חדש, עם אישיות רחבה, מקיפה, בוגרת ומוסרית יותר. הוא אינו שקוע בפחדיו, סגור בקונכייה של לחץ וצמצום, אלא אישיות פתוחה, נותנת, בעלת חסד, אמת ויושר, ומתוך כך גם מלאה בשמחה, חיות, שלווה ורוגע. הוא חי עם האנשים סביבו מתוך אמון ותחושה שכולנו מחוברים ורוצים בטובתו של השני. ככל שהוא חי ופועל כך, חייו באמת הופכים חיוביים ושמחים יותר, וכל המציאות משתנה בעקבותיו. זוהי טכניקה שמתחילה במקום הכי אישי וקטן, אך בסופו של דבר משנה את כל חייו של האדם והופכת אותו לאדם אחר.