- הפרק מיישם את עקרונות השיטה על תחום החינוך (הן של אחרים והן עצמי), ומדגיש את חשיבות האמון בטוב הפנימי והסבלנות המאפשרת לו לצמוח.
תחום החינוך, בין אם של ילדינו ובין אם של עצמנו, רצוף אתגרים ודורש כלים מדויקים. בפרק זה ניישם את עקרונות "דעת אלוהים" על עולם החינוך. נטען כי נקודת המוצא לחינוך בריא היא אמון עמוק בטוב הפנימי ובאידיאלים האלוהיים הטמונים בכל אדם. מתוך אמון זה, נראה כיצד הכלי החינוכי המרכזי הוא הסבלנות, המאפשרת לכוחות החיוביים לצמוח באופן טבעי, ללא לחץ וכפייה.
כאשר ניגש לנושא החינוך על פי גישה זו – בין אם זה חינוך ילדים, חינוך אדם את עצמו, או חינוך באופן כללי – המידה המרכזית ביותר היא הסבלנות. התפיסה של "דעת אלוהים" היא תפיסה מאוד מאמינה; מאמינה בטוב, תפיסה של "עין טובה". זוהי אמונה בכך שהטוב הוא האנרגיה הפנימית של המציאות, ושכל אדם מונע בפנימיותו, בעומק שלו, על ידי האידיאלים האלוהיים: הטוב, הצדק, האמת, המוסר, היושר והחסד. מתוך כך, עלינו פשוט לתת לטוב הזה להתפתח, לבוא לידי ביטוי ולהתממש במציאות. אומנם לפעמים לוקח לו זמן, ולפעמים הוא דורש תהליכים שונים, אבל העניין המרכזי הוא קודם כל להאמין בטוב הזה. יש לתת לו מקום, אמון רב ואנרגיה כדי לצמוח, להתקדם ולבוא לידי ביטוי. ככל שנותנים לטוב הזה יותר זמן, אמון והסתכלות חיובית, כך הוא צומח, והאידיאלים מתפתחים מתוך המציאות באופן טבעי.
הרבה פעמים, הניסיון לאלץ את ההתנהגות הטובה, להכריח אותה, לכעוס, להעניש וללחוץ, רק מונע מהאידיאלים להתפתח בצורה הטבעית שלהם וחוסם אותם מלבוא לידי ביטוי. לכן, הכוח המרכזי בחינוך על פי "דעת אלוהים" הוא האמון הפנימי של האדם שהמציאות אינה מקום אקראי ומפורד, שבו כל כוח נלחם באחר במאבק תמידי. אלא בדיוק להפך: זהו מבט של "עין טובה" על המציאות, מבט שרואה אותה כמקום הרמוני ואחדותי, שבו הדברים רוצים להיות שייכים, מאוחדים ומחוברים זה לזה – הם רוצים להיות טובים. כשאדם ניגש באופן פנימי ותודעתי עמוק אל הילד, אל הנער או אל עצמו בעין כזאת, הכוחות החיוביים צומחים באופן טבעי, גדלים ומתרוממים, כי מה שהם צריכים, בראש ובראשונה, זה את האמון ואת הסבלנות. הרבה מאוד סבלנות, לתת להם זמן להתפתח ולצמוח. מה שחוסם את חינוכו והתפתחותו של הנער, וגם את התפתחותו של האדם עצמו, זה הלחץ, הסטרס, הכפייה, הכעסים והאנרגיות השליליות – כלומר, חוסר האמון שלא מאפשר לטוב להתפתח בצורה טבעית, ואז מתחילים סיבוכים ועיכובים מיותרים.
אם נעמיק בכך, גם בחינוך של האדם את עצמו, הכוח המרכזי הוא האמון בטוב והסבלנות. אדם צריך לתת לעצמו זמן, לנהוג בסבלנות כלפי עצמו, גם כשהוא נופל ונכשל בחטאים, בתאוות או בהתנהגויות לא טובות. הרבה פעמים, דווקא הלחץ להשיג תוצאות מיידיות, להשתפר מיד, הוא זה שמפיל את האדם. הוא מכניס אותו לסטרס, ונובע מחוסר אמון פנימי. כלומר, "אני לא באמת מאמין שיש בי טוב, שיש בי אידיאלים אלוהיים שפועלים בתוכי, ולכן אני חייב להשיג תוצאה מיידית. אם לא, סימן שאני לא שווה כלום". לעומת זאת, כשאדם בא מתוך תפיסה של "דעת אלוהים", הוא רואה את המציאות ואת עצמו בעין טובה. הוא מבין שהמציאות מלאה בכוחות של טוב, והכוחות האלה פועלים גם בתוכו. לכן, הוא נותן לעצמו זמן להירגע, נוהג בסבלנות ובאורך רוח. הוא מאמין שיש בו טוב, גם אם כלפי חוץ הוא כרגע חוטא ונכשל ולא הגיע למטרה שהציב. יש לו זמן, יש לו סבלנות, והוא מחזק קודם כל את האמון שלו בעצמו ובכוחות הטוב, ונותן להם את הזמן לצמוח, לפרוח ולהתקדם בתוכו. הוא מתמלא בעין טובה כלפי עצמו, בשמחה ובחיות, ומאפשר לעצמו להיחלץ לאט לאט מהנפילה.
באופן פרדוקסלי, כשאדם מאוד לוחץ ומנסה להגיע להישגים מיידיים, הוא רק מתמלא באכזבה חזקה יותר, בתחושת כישלון וייאוש, ואז אין לו כוחות להתגבר. דווקא כשאדם בא בעין טובה, בסבלנות, בשמחה, ומוכן לחכות ולתת לדברים זמן להתפתח, אז הוא מתמלא בכוחות של שמחה, אמונה וביטחון. הכוחות האלו הם שמאפשרים לו להיחלץ מהמצב שאליו נפל ולהתקדם. הסבלנות, אורך הרוח והמתינות הן אלו שממלאות את האדם בכוחות וגורמות לו להשתפר הרבה יותר מהר מהלחץ והצורך בשיפור מיידי.
לסיכום, התפיסה של "דעת אלוהים" אומרת שהמציאות מלאה בטוב, בכוחות של יושר, אמת, חסד ונתינה, הפועלים גם בתוך האדם עצמו. מתוך כך, אדם ניגש לחינוך – בין אם של עצמו, ילדיו או תלמידיו – עם הרבה מאוד סבלנות ועין טובה, ובתחושה שהטוב ממלא את הכל. הגישה הזו נובעת לא מייאוש או מחוסר אמונה ביכולת התיקון, אלא בדיוק להפך: מתוך תפיסה עמוקה שהמציאות כולה טובה, אחדותית והרמונית, ולכן אין צורך להפעיל יותר מדי כוח ולחץ. צריך לגשת בעדינות, בנחת ובסבלנות אל מקום הנפילה, ולתת לכוחות הטוב את הזמן לבוא לידי ביטוי ולהתפתח. מתוך האמון הזה, האדם עושה את הדברים בצורה נינוחה, שמחה ורגועה יותר, וממילא הדברים מסתדרים ומשתפרים הרבה יותר מהר מאשר במצב לחוץ, שבו הוא עלול "לפוצץ את כל העניין". התפיסה הפילוסופית והאמונית הזו נותנת לאדם כלים ויכולת להתמודד עם קשיים ובעיות בצורה איכותית וחזקה יותר מכל שיטה אחרת.