כשהפסקנו לַחְלֹם

מאת: יאיר שטראוס

כְּשֶׁהִפְסַקְנוּ לַחְלֹם
הִתְחַלְנוּ לִהְיוֹת יְעִילִים,
עַל כָּל הַשָּׂדוֹת
סָלַלְנוּ כְּבִישִׁים,
הֶאֱמַנּוּ לָרַדְיוֹ
דָּבַקְנוּ בְּקֹר הַמַּזְגָן,
הִפְסַקְנוּ לְהִתְפַּלֵּל
לְמָטָר וְעָנָן.

גָּלַשְׁנוּ בַּמַּחְשֵׁב וְלֹא בַּיָּמִים,
חַיֵּי הַנֶּצַח שֶׁהֵשַּׂגְנוּ
הָפְכוּ לְנִצּוּל הַחַיִּים

וְכָל אֱמוּנָה, וְכָל זִיק שֶׁל תִּפְאֶרֶת
וְכָל הַפְּרָחִים הוּשְׂמוּ בַּמִּסְגֶּרֶת
וְהַחַיּוֹת הוּבְלוּ לַגַּנִּים מְפֹאָרִים
וְהַמַּשָּׂאִיוֹת חצבו אֶת לֵב הֶהָרִים

וְנוֹתַרְנוּ קָרִים, מְהִירִים
וְאִלְּמִים
חַסְּרִי מִגְבָּלוֹת
וְחַסְרֵי חַיִּים.

כתוב/כתבי תגובה