אורות התורה / פרק יא- פעלת התורה והדרכתה / ו
הַתּוֹרָה מְזַכֶּכֶת אֶת הַמִּדּוֹת, וְאֶת כָּל הַתְּכוּנוֹת הַגּוּפָנִיּוֹת וְהַנַּפְשִׁיּוֹת, מִפְּנֵי שֶׁעַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה מִתְקַפֶּלֶת כָּל הַנַּפְשִׁיּוּת כֻּלָּהּ לְאוֹצַר הַחַיִּים שֶׁל מְקוֹר הַיּשֶׁר הַחַי הָאֱלֹהִי, שֶׁהוּא שׁרֶשׁ הַתּוֹרָה, וְעַל יְדֵי שְׁהִיָּתָם שֶׁל הָעֲנָפִים בִּמְקוֹרָם הָעֶלְיוֹן קוֹנִים הֵם שָׁם אֶת הַטֶּבַע הָעֶלְיוֹן וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁל עַצְמִיּוּתָם עַל פִּי יְסוֹד מְקוֹרָם הָאֱלֹהִי, וְאַחַר כָּךְ בְּשׁוּבָם לְהִתְפַּשֵּׁט בַּגּוּף, וְלִפְעל אֶת פְּעֻלַּת הַחַיִּים, הֲרֵי הֵם שָׁבִים בְּשֶׁפַע רַב שֶׁל אֲצִילוּת וַעֲדִינוּת עֶלְיוֹנָה, וְהַתּוֹצָאוֹת הַמַּעֲשִׂיּוֹת וְהַמַּהוּתִיּוֹת שֶׁלָּהֶן מִתְבָּרְכוֹת וּמִתְעַדְּנוֹת. הֲלוֹא כה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ד' . מוסר אביך / פרק ב- סדור כחות הנפש בדרכי עבודת ד' / א. הדרכת השכל והרצון בפנים ובחוץ בפרט ובכלל והדבר הפרטי באדם נלמד הוא מהכלל כולו, שלמדנו החסיד רמ"ח לוצאטו ז"ל בפירושו לאד"ר ט) מענין המבול ותיבת נח. שדומה לו הי' האידרא דרשב"י ע"ה, שהתיקונים נתקנו בפנים האידרא, כמו שנתקן העולם כולו ע"י גידול בע"ח והספקת מזונם, בתוך התיבה, רק לא הי' אפשר להתפשט בעולם מצד שמדה"ד גרמה שיהי' מבול ע"פ כל הארץ, לכלות פשע ולהתם חטאת. וכמו-כן התיקונים הגדולים של מאורות הקדושה לא הי' אפשר שיתפשטו בעולם, מפני טפשות לב אנשי העולם ע"י זוהמת מעשים רעים ותשוקות דמיוניות. אבל כשישלם העולם יצאו חפשי מהמאסר, וכן כשישלם הגוף יצאו חפשי אותם הכחות. והנה הקב"ה ברא את האדם בחכמה, והכין בטבעו כחות לתשובה, כיון שהתשובה קדמה לבריאת עולם, ע"כ שולט הוא בנפשו לכנוס אליו כחותיו, אבל הכנוס הזה מורגש בלב בתור עצבון ובשכל – בלחץ וקצר- רוח. אבל לא זהו התכלית, רק במשך התיקון צריך האדם לנסות כוחותיו אולי יוכל לשלח חפשי ויעבדו עבודת השי"ת ביתר שאת ; כי אי-אפשר לתלמוד-תורה להתרחב ולרדת אל עומק החכמה האמיתית ולעשות טוב וישר בפעולות גדולות כי-אם בנפש מלאה אמץ ורוח גבורה ללכת ברחבה, בלתי-מאוסרת. והוא ענין שילוח העורב והיונה. שימצא האדם בנפשו דרכים, שיוכל לנסות כחותיו בדבר שלא יהי' חשש הפסד וסכנה, כמו נח ששלח מעופפים שכנפיהם מגינות עליהם ממי המבול, וכשיראה שהקלקול לא נתקן לגמרי יאסוף אותם אל תיבתו, עד שידע כי חרבה פני הארץ, ואז יתישב הרבה עד שימצא בעצמו שמצד כבודו של הקב"ה וקיום תורתו ראוי לו להחפש, וזהו דוגמת מאמר השי"ת לנח צא מן התבה.