צמאון לאל חי (סדרת זרעונים פרק א')

לימוד בכתבי הרב קוק
לימוד בכתבי הרב קוק
צמאון לאל חי (סדרת זרעונים פרק א')
/

אורות / זרעונים / א. צמאון לאל חי

אִי-אֶפְשָׁר לִמְצא מַעֲמָד מְבֻסָּס לָרוּחַ כִּי-אִם בָּאֲוִיר הָאֱלֹהִי. הַיְדִיעָה, הַהַרְגָּשָׁה, הַדִּמְיוֹן וְהַחֵפֶץ וְהַתְּנוּעוֹת הַפְּנִימִיּוֹת וְהַחִיצוֹנִיּוֹת שֶׁלָּהֶם, כֻּלָּם מַזְקִיקִים אֶת בְּנֵי-הָאָדָם שֶׁיִּהְיוּ אֱלֹהִיִּים דַּוְקָא. אָז יִמְצְאוּ אֶת מִלּוּאָם, אֶת יִחוּשָׂם הַשָּׁוֶה וְהַמֵּנִיחַ אֶת הַדַּעַת. אִם מְעַט פָּחוֹת מִגְּדֻלָּה זוֹ יְבַקֵּשׁ לוֹ הָאָדָם הֲרֵי הוּא מִיָּד טָרוּף כִּסְפִינָה הַמְטרֶפֶת בַּיָּם. גַּלִּים סוֹעֲרִים מִתְנַגְּדִים זֶה לָזֶה יַדְרִיכוּהוּ תָּמִיד מְנוּחָה, מִגַּל אֶל גַּל יֻטַּל וְלֹא יָדַע שָׁלֵו 1. אִם יוּכַל לִשְׁקעַ בְּאֵיזֶה רֶפֶשׁ עֲבֵה שֶׁל גַּסּוּת הָרוּחַ וַעֲבִיּוּת הַהַרְגָּשָׁה, יִצְלַח לוֹ לְמַעֵט אֶת אוֹר-חַיָּיו לְאֵיזֶה מֶשֶׁךְ-זְמַן, עַד שֶׁבְּקִרְבּוֹ יְדַמֶּה שֶׁכְּבָר מָצָא מָנוֹחַ. אֲבָל לֹא יֶאֶרְכוּ הַיָּמִים, הָרוּחַ יֵחָלֵץ מִמִּסְגְּרוֹתָיו וְהַטֵּרוּף הַקַּלְעִי יָחֵל אֶת פָּעֳלוֹ בְּכָל תּקֶף. מְקוֹם מְנוּחָתֵנוּ הוּא רַק בֵּאלֹהִים. אֲבָל הָאֱלֹהִים הֲלֹא לְמַעְלָה מִכָּל הַמְּצִיאוּת אֲשֶׁר יוּכַל לְהִכָּנֵס בְּקִרְבֵּנוּ מִמֶּנּוּ אֵיזֶה רֶגֶשׁ וְרַעְיוֹן הוּא, וְכָל מַה שֶּׁהוּא לְמַעְלָה מִכָּל רֶגֶשׁ וְרַעְיוֹן בָּנוּ הוּא לְעֶרְכֵּנוּ אַיִן וְאֶפֶס וּבְאַיִן וְאֶפֶס לֹא תּוּכַל הַדַּעַת לָנוּחַ. עַל-כֵּן יִמָּצְאוּ עַל-פִּי-רב תַּלְמִידֵי-חֲכָמִים מְבַקְּשֵׁי-אֱלֹהִים יְגֵעִים וַעֲיֵפִים בְּרוּחַ. כְּשֶׁהַנְּשָׁמָה הוֹמָה לָאוֹר הַיּוֹתֵר בָּהִיר אֵינָהּ מִסְתַּפֶּקֶת בְּאוֹתוֹ הָאוֹר הַנִּמְצָא מֵהַצֶּדֶק גַּם בַּמַּעֲשִׂים הַיּוֹתֵר טוֹבִים, לֹא בְּאוֹתוֹ הָאוֹר הַנִּמְצָא מֵהָאֱמֶת אֲפִלּוּ בַּלִּמּוּדִים הַיּוֹתֵר בְּרוּרִים, וְלֹא בְּהַיּפִי – אֲפִלּוּ בַּחֶזְיוֹנוֹת הַיּוֹתֵר מְפאָרִים. אָז מִתְנַוֵּל הָעוֹלָם בְּעֵינֶיהָ: הִיא כָּל-כָּךְ מִתְרַחֶבֶת בְּקִרְבָּהּ, עַד שֶׁהָעוֹלָם כֻּלּוֹ עִם כָּל גַּשְׁמִיּוּתוֹ וְרוּחָנִיּוּתוֹ גַּם יַחַד, עִם כָּל גִּלּוּיָיו הַחָמְרִיִּים וְהָרוּחָנִיִּים, נִדְמֶה לָהּ לְבֵי-עַקְתָּא 2 וַאֲוִירוֹ נַעֲשֶׂה לָהּ מַחֲנָק. הֵם מְבַקְּשִׁים מַה שֶּׁהוּא לְמַעְלָה מִכּחָם, מַה שֶּׁהוּא לְעֻמָּתָם אַיִן, וּלְהַפֵּךְ אַיִן לְיֵשׁ אֵין יְכלֶת גַּם בָּרָצוֹן לִרְצוֹת. עַל כֵּן יֵחָלֵשׁ לִפְעָמִים כּחַ הָרָצוֹן וְכָל עז הַחַיִּים בָּאֲנָשִׁים אֲשֶׁר דְּרִישַׁת אֱלֹהִים הִיא מְגַמָּתָם הַפְּנִימִית. צָרִיךְ לְהַרְאוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ אֵיךְ נִכְנָסִים אֶל הַטְּרַקְלִין – דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר. הַשַּׁעַר הוּא הָאֱלֹהוּת הַמִּתְגַּלָּה בָּעוֹלָם , בָּעוֹלָם בְּכָל יָפְיוֹ וַהֲדָרוֹ, בְּכָל רוּחַ וּנְשָׁמָה, בְּכָל חַי וְרֶמֶשׂ, בְּכָל צֶמַח וּפֶרַח, בְּכָל גּוֹי וּמַמְלָכָה, בַּיָּם וְגַלָּיו, בְּשַׁפְרִירֵי שַׁחַק וּבְהַדְרַת הַמְּאוֹרוֹת, בְּכִשְׁרוֹנוֹת כָּל שִׂיחַ, בְּרַעְיוֹנוֹת כָּל סוֹפֵר, בְּדִמְיוֹנוֹת כָּל מְשׁוֹרֵר וּבְהֶגְיוֹנוֹת כָּל חוֹשֵׁב, בְּהַרְגָּשַׁת כָּל מַרְגִּישׁ וּבְסַעֲרַת גְּבוּרָה שֶׁל כָּל גִּבּוֹר. הָאֱלֹהוּת הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁאָנוּ מִשְׁתּוֹקְקִים לְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ, לְהִבָּלַע בְּקִרְבָּהּ, לְהֵאָסֵף אֶל אוֹרָהּ, וְאֵין אָנוּ יְכוֹלִים לָבוֹא לְמִדָּה זוֹ שֶׁל מִלּוּי תְּשׁוּקָתֵנוּ, יוֹרֶדֶת הִיא בְּעַצְמָהּ בִּשְׁבִילֵנוּ אֶל הָעוֹלָם וּבְתוֹכוֹ, וְאָנוּ מוֹצְאִים אוֹתָהּ וּמִתְעַנְּגִים בְּאַהֲבָתָהּ, מוֹצְאִים מַרְגּוֹעַ וְשָׁלוֹם בִּמְנוּחָתָהּ. וְלִפְרָקִים תִּפְקְדֵנוּ בְּבָרָק עֶלְיוֹן מִזִּיו שֶׁל מַעְלָה, מֵאוֹר עֶלְיוֹן שֶׁמֵּעַל כָּל רַעְיוֹן וּמַחֲשָׁבָה. הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחִים וְאָנוּ רוֹאִים מַרְאוֹת אֱלֹהִים, – אֲבָל אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁזֶּהוּ מַצָּב אֲרָעִי לָנוּ, הַבָּרָק יַחֲלֹף וְהִנְנוּ יוֹרְדִים לָשֶׁבֶת עוֹד לֹא בִּפְנִים הַהֵיכָל כִּי-אִם בְּחַצְרוֹת ד'. וּכְשֶׁתְּבִיעַת הָאוֹרָה בָּאָה עַד הַנְּקֻדָּה הַיּוֹתֵר גְּבוֹהָה אָז מַתְחֶלֶת הִיא לִשְׁאב שֶׁפַע אוֹר גָּדוֹל מֵהַמָּאוֹר הַגָּנוּז שֶׁיֵּשׁ בְּקִרְבָּהּ פְּנִימָה, וּמִתּוֹךְ-תּוֹכָהּ מִתְגַּלֶּה לָהּ שֶׁהַכּל שׁוֹאֵב אוֹר מִמָּקוֹר הַיּוֹתֵר עֶלְיוֹן, וְשֶׁהָעוֹלָמִים כֻּלָּם וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם אֵינָם כִּי-אִם גִּלּוּיִים שֶׁהֵם נִדְמִים לָנוּ כְּעֵין נִיצוֹצוֹת פְּרָטִיִּים מֵהִתְגַּלּוּת הָאוֹרָה הָעֶלְיוֹנָה, אֲבָל כְּשֶׁהֵם לְעַצְמָם הֵם כֻּלָּם חֲטִיבָה אַחַת, הִתְגַּלּוּת אַחַת, שֶׁבָּהּ כָּלוּל כָּל הַיּפִי, כָּל הָאוֹר, כָּל הָאֱמֶת וְכָל הַטּוֹב. הַגִּלּוּיִים הַלָּלוּ הוֹלְכִים הֵם בְּמַהֲלָכָם וּמִתְעַלִּים, הוֹלְכִים וּמִתְבַּלְּטִים לְעֵינֵי כּל שֶׁהֵם בֶּאֱמֶת הִנָּם גִּלּוּיִים שֶׁל כָּל-הַטּוֹב. וְהַשֶּׁפַע הַזּוֹרֵם בְּכָל-הַטּוֹב, הַמְנַשֵּׂא אֶת שׁרֶשׁ-הַנְּשָׁמָה אֶל עֶלְיוֹנִיּוּתוֹ, הַמַּקְטִין בְּעֵינֶיהָ אֶת הָעוֹלָם הַחָמְרִי וְהָרוּחָנִי וְכָל הוֹדוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ, אוֹתוֹ הַשֶּׁפַע עַצְמוֹ מְחַדֵּשׁ עָלֶיהָ אֶת כָּל הָעוֹלָמִים וְכָל הַיְצוּרִים לוֹבְשִׁים צוּרָה חֲדָשָׁה, וְכָל מַרְאֶה שֶׁל חַיִּים מְעוֹרֵר שָׂשׂוֹן וְיֵשַׁע, וְכָל מַעֲשֶׂה טוֹב מַרְנִין-לֵב, וְכָל לִמּוּד מַרְחִיב דֵּעָה. הַמְּצָרִים הַצָּרִים שֶׁל כָּל אֵלֶּה אֵינָם דּוֹחֲקִים אֶת מֶרְחָבָהּ שֶׁל הַנְּשָׁמָה, שֶׁהִיא מִסְתַּכֶּלֶת תֵּכֶף וּמִיָּד, וְרוֹאָה שֶׁכָּל אוֹתָם הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּטַנִּים הוֹלְכִים וּמִתְעַלִּים, הוֹלְכִים וּמִתְאַגְּדִים וְנִצְרָרִים בִּצְרוֹר-הַחַיִּים הַמְּלֵאִים.