"מה שאין אלוהים מושג כי אם בתוך הדת, זה הפיל את העולם בעומק השפלות. האלוהים צריך שיהיה נודע מכל החיים, מכל ההוויה, וממילא יהיה ידוע בכל החיים ובכל ההווייה. הדת היא אמצעי, עוזרת להכשיר את המעשים, המידות, הרגשות, סדרי החברה החיצוניים והפנימיים באופן מתאים, המכשיר את החיים ואת הוויה לדעת אלוהים."[1]
ראינו במאמרים הקודמים שהרב קוק מסביר שהאמונה היא הגעה למצב נפשי אחר, להשראה, לפתיחות מיסטית ותודעתית למציאות רחבה יותר של העולם, נתבונן בשינוי שמחוללת תפיסה זו ביחס לכוחות החיים והיצר שבאדם.
הרב קוק מסביר שככל שהעולם הוא מקום עשיר יותר, מוסרי יותר, מאוזן והרמוני יותר, כך כוחות אינטואיציה האמוניים יכולים לצמוח באופן תקין. מתוך חברה מתוקנת, מאוחדת ויציבה, נוצר מצע נכון לפריחת עולמות הרוח הפנימיים שיביאו להשראה אלוהית ונבואה. לכן החיבור אל הקדושה לא מתמצה בטקסי הדת, אלא כל מעשה שמוסיף חיים נכונים ובריאים לעולם, כל חסד, כל שירה, כל המצאה, כל פיתוח גופני או אומנותי, כל חידוש טכנולוגי ורעיוני, הם חלק ממכלול עבודת ה'.
"גְּדוֹלָה הִיא תְּבִיעָתֵנוּ הַגּוּפָנִית, גּוּף בָּרִיא אָנוּ צְרִיכִים, הִתְעַסַּקְנוּ הַרְבֵּה בַּנַּפְשִׁיּוּת, שָׁכַחְנוּ אֶת קְדֻשַּׁת הַגּוּף , זָנַחְנוּ אֶת הַבְּרִיאוּת וְהַגְּבוּרָה הַגּוּפָנִית, שָׁכַחְנוּ שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בְּשַׂר קדֶשׁ , לֹא פָּחוֹת מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ לָנוּ רוּחַ הַקּדֶשׁ. עָזַבְנוּ אֶת הַחַיִּים הַמַּעֲשִׂיִּים, וְאֶת הִתְבָּרְרוּת הַחוּשִׁים וְאֶת הַקִּשּׁוּר עִם הַמְּצִיאוּת הַגּוּפָנִית הַמּוּחָשִׁית…כָּל תְּשׁוּבָתֵנוּ תַּעֲלֶה בְּיָדֵינוּ רַק אִם תִּהְיֶה, עִם כָּל הוֹד רוּחָנִיּוּתָהּ, גַּם תְּשׁוּבָה גַּשְׁמִית יוֹצֶרֶת דָּם בָּרִיא, בָּשָׂר בָּרִיא, גּוּפִים חֲטוּבִים וְאֵיתָנִים, רוּחַ לוֹהֵט זוֹרֵחַ עַל גַּבֵּי שְׁרִירִים חֲזָקִים, וּבִגְבוּרַת הַבָּשָׂר הַמְקֻדָּשׁ תָּאִיר הַנְּשָׁמָה שֶׁנִּתְחַלְּשָׁה[2]"
מהי עבודת ה'? עבודת ה' היא חיבור לעוצמות החיים של המציאות, שמכילות בתוכם גם עוצמות חומריות וגם עוצמות רוח גדולות, הדרכת התורה היא להגיע לעולם חומרי מאוזן ומוסרי, שיביא אותנו לעוצמות הולכות וגדלות. רק בעולם שמפתח את כל צדדי החיים, שמכיל טכנלוגיה עשירה עם פיתוח אומנותי ראוי וחברה מוסרית שקשובה לחלש ולעני, יוכלו להתפתח אנשי קודש. לכן כל פיתוח של המציאות, הן בפן הטכנולוגי, האומנותי, המידותי, הוא חלק מעבודת ה' שתביא את האנושות לפתיחות המיסטית והאמונית הראויה.
"בכל דרכיך דעהו, צריך לבקש את הקב"ה בתוך הדרכים שהוא מתנהג בהם… ע"כ כל מה שעושה יהי' הכל דברי מצותו ורצונו, ויבקש בהם את שמו ית', כשישתדל בכל שכלו וכחותיו לעשות את מה שהוא עושה בתכלית השלמות בכל צדדי השלמות, ונמצא שהוא יודע את השי"ת בכל הדרכים. …כשאדם פועל איזה דבר של שלימות, בין במחשבה בין במעשה, צריך לשמח בחלקו ולא ירדוף אז אחר דבר אחר, כי כל העולם כולו מתקפל לפניו אז דוקא בפרט זה.[3]"
המהות של עבודת ה' היא להכיר בכך שהחיים שלנו יונקים ממציאות שלמה יותר, לכן מטרתה של עבודת ה' היא להופיע יותר חיים בעולם. לא חיים מבולבלים וחלשים, אלא חיים גדולים שמלאים סדר, הרמוניה ושילוב כל הכוחות לאחדות גדולה, עבודת ה' באה לידי ביטוי בכך שהאדם חי חיים אישיים ולאומיים חזקים , בעלי איזון והרמוניה, עוצמה, שמחה ואומץ.לכן הפניה לאל היא גם ביטוי לשאיפה להביא לעולם יותר חיים, הרמונים, מסודרים ובעלי משמעות. משמעותה של האמונה באלוהים היא העצמה פנימית ולא שיעבוד חיצוני.
"מִצְוָה לִטְעם בְּפֶה מָלֵא מִתַּעֲנוּג מְתִיקוּת זִיו הַקְּדֻשָּׁה הָרַעֲנַנָּה שֶׁל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. לְמַעַן תִּשְׂבְּעוּ וִינַקְתֶּם מִשּׁד תַּנְחֻמֶיהָ, לְמַעַן תָּמצּוּ וְהִתְעַנַּגְתֶּם מִזִּיז כְּבוֹדָהּ. וּצְרִיכִים לְהוֹדִיעַ לְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, לַעֲלוּבֵי הַגָּלוּת הָאֲפֵלָה, כִּי הַצִּנּוֹר שֶׁל הַחַיִּים הַמְּלֵאִים שֶׁפַע אוֹר וּנְעִימוּת קְדֻשָּׁה שֶׁל אֶרֶץ חֶמְדָּתוֹ הֵחֵל לְהִפָּתַח"[4]
אמונה באלוהים היא קריאה לאהבת החיים, להגברת החיים, להוספת עונג לחיים, עבודת אלוהים היא יצירת נפש ששואפת להיפתח לנשגב שבמציאות, שמתגעגעת לשלמות עליונה, לחוש שיש מימדי קיום נוספים שלא מתגלים לשכל אלא לאינטואציה. מתוך כך האדם רוצה להופיע יותר את אותם חיים, לשמוח יותר, להתמלא באומץ וחיות, לפתח את כשרונותיו ולהעמיק במסתרי נפשו, הפניה לאלוהים היא אמצעי לפניה פנימה, לזהות את הנשגב שבחיים, מתוך כך להתמלא בשמחה שהוא לא פרט בודד ותלוש, אלא חלק מזרם חיים אדיר שפועל בעולם.
תפיסה זו נותנת משמעות אחרת לכל נושא המצוות ועבודת ה': המפגש עם אלוהים מתרחש דרך השפעות החיים הקיימות בעולם ובתוך הנפש . לכן הפניה לאלוהים נועדה כדי לזכך ולהגביר את קליטת החיות האלוקית הקיימת במציאות, לפתח את האינטואיציה הרוחנית ולקלוט עוד מימדים של העולם.
קיום ההלכות אינו ריצוי טכני של האל, אלא דרכים שנועדו לעזור לאדם להוסיף שלמות, עוז ושמחה. " את האני שלנו נבקש, את עצמנו נבקש ונמצא, הסר כל אלהי נכר, הסר כל זר וממזר, וידעתם כי אני ה' אלהיכם", המצוות, התפילה והברכות הם מעשים שמשפיעים באופנים שונים על מחשבות האדם והתנהגותו, תוך כדי קיומם. המצוות הם לא ריצוי שרירותי של האל, אלא דרכים שונות שעם ישראל גילה בהיותו בהר סיני, בכדי לרומם את איכות החיים, קדושתם ומלאותם, הרחבת תודעת האדם למכלול מימדי הקיום, עד למפגש עם הכח האלוהי שעומד בבסיס החיים, על ידי רוח הקודש ונבואה.
[1] פנקס הדפים, 20.
[2] אורות התחיה / לג
[3] מוסר אביך / פרק ב- סדור כחות הנפש בדרכי עבודת ד' / ב. בכל דרכיך דעהו
[4] אורות ישראל / פרק ט / ט