אֲנִי אָדָם חֻקִּי,
עוֹצֵר
בְּתַמְרוּר עֲצֹר
עוֹשֶׂה תְּאוּנָה
בִּכְבִישִׁים שֶׁכָּתוּב עֲלֵיהֶם: “כְּבִישׁ מוּעָד לִתְאוּנוֹת”.
אֲנִי אָדָם חֻקִּי,
נוֹשֵׁם
בְּאֹפֶן סָדִיר,
נִרְטָב כְּשֶׁיּוֹרֵד גֶּשֶׁם.
מֵעוֹלָם לֹא חָשַׁבְתִּי
לְטַפֵּס עַל הָהָר
רַק לִנְסֹעַ בַּשְּׁבִיל הַמִּתְפַּתֵּל.
לֹא לוֹקֵחַ לָרֵאוֹת
מַצִּיב בְּדִיּוּק
כַּמָּה סִימָנֵי שְׁאֵלָה שֶׁצָּרִיךְ.
אֲנִי אָדָם חֻקִּי, יֵשׁ עָלַי חוֹתֶמֶת וְבּוּל,
לָעוֹלָם לֹא תִּתְפְּסוּ
אוֹתִי בֶּאֱמֶת.