"עִקַּר הָאֱמוּנָה הִיא בִּגְדֻלַּת שְׁלֵמוּת אֵין-סוֹף. שֶׁכָּל מַה שֶּׁנִּכְנָס בְּתוֹךְ הַלֵּב הֲרֵי זֶה נִיצוֹץ בָּטֵל לְגַמְרֵי לְגַבֵּי מַה שֶּׁרָאוּי לִהְיוֹת מְשׁעָר, וּמַה שֶּׁרָאוּי לִהְיוֹת מְשׁעָר אֵינוֹ עוֹלֶה כְּלָל בְּסוּג שֶׁל בִּטּוּל לְגַבֵּי מַה שֶּׁהוּא בֶּאֱמֶת. " [1].
הרב קוק מסביר שהדרך להגיע לקדושה, להשראה, לקול האלוקי הפנימי, היא לשנות את היחס למושג האלוהי. יש להבין שהאלוהות איננה ישות פרסונאלית עצומה, אלא מימד רוחני עמוק ונוכח שמשפיע עלינו באופן אינטואיטיבי כל העת. תפיסה כזו, שלא פונה אל עצמות האל, אלא אל המימדים הרוחניים והנטיה אל הנשגב, יכולה לאפשר השראה אמיתית מעומק החיים. כמו שהאדם יודע שנשמתו היא דבר בלתי נתפס מצד אחד, אבל מחיה אותו כל רגע מצד שני.
כיצד ניתן להבין את הפניה אל הנשגב שבמציאות? כל אדם מכיר רק את הסובייקטיביות שלו, לא ניתן להכיר את "הדבר כשהוא לעצמו", בגלל הסתרות וחסימות שונות שההכרה האנושית יוצרת תוך כדי קליטתה. לדוגמא, האדם יכול לקלוט רק דברים שהם במימד המרחב והזמן, כל גורם שאיננו במימדים האלו כלל לא יגיע לחושי האדם.
משל למה הדבר דומה? לאדם שנכנס לעיר עם משקפיים ירוקים, הוא לא יכול לראות את כל צבעי העיר, אלא רק את הגוון הירוק שכל החפצים בעיר מקבלים למראה עיניו[2]. הרב קוק מדגיש שאנחנו כלואים בתוך תודעה אנושית חלקית, בעיוורון וחיספוס רוחני, שלא מאפשר לנו לראות מהי המציאות האמיתית " כי לא יראני האדם וחי" "כי לא ראיתם כל תמונה". אבל האדם יכול לשפר את המפגש עם המציאות. לתקן במידה מסויימת את העיוורון האנושי ולעדן את החספוס.
"אם תרצה, בן אדם, הסתכל באור השכינה בכל היקום, הסתכל בעדן החיים השמימיים, איך הם מתפלשים בכל פינה וזוית שבחיים. הרוחניים והחומריים, שנגד עיני בשרך, ונגד עיני רוחך. התבונן בפלאי היצירה, בחיי האלהות שלהם, לא בתור איזה תכנית כהה, שממרחקים מציבים נגד עיניך, כי אם דע את המציאות שאתה חי בה" [3]
צריך להכיר בכך שישנם מרחבים ומימדים נוספים בעולם, שלא נחשפנו אליהם. התודעה שלנו מושפעת כל הזמן מעולמות רחבים ועליונים יותר, חלק מהשפעה זו נסתרת מאיתנו ורק חלקה הקטן חודר לתוכנו ויוצר את התודעה האנושית. התודעה הפרטית של האדם היא רק גילוי צר של חלקי תודעה שחודרים בחלקם לתוך נפש האדם, אבל ישנם מרחבים נוספים שלא חודרים לתוכנו, כמו שישנם חלקי ספקטרום של האור שלא נכנסים לכלי החישה של העיניים שלנו. אותם מרחבי תודעה נובעים מעולמות עליונים יותר, שמושפעים מן הקיום האלוקי הנעלם.
"הַשַּׁעַר הוּא הָאֱלֹהוּת הַמִּתְגַּלָּה בָּעוֹלָם 3, בָּעוֹלָם בְּכָל יָפְיוֹ וַהֲדָרוֹ, בְּכָל רוּחַ וּנְשָׁמָה, בְּכָל חַי וְרֶמֶשׂ, בְּכָל צֶמַח וּפֶרַח, בְּכָל גּוֹי וּמַמְלָכָה, בַּיָּם וְגַלָּיו, בְּשַׁפְרִירֵי שַׁחַק וּבְהַדְרַת הַמְּאוֹרוֹת, בְּכִשְׁרוֹנוֹת כָּל שִׂיחַ, בְּרַעְיוֹנוֹת כָּל סוֹפֵר, בְּדִמְיוֹנוֹת כָּל מְשׁוֹרֵר וּבְהֶגְיוֹנוֹת כָּל חוֹשֵׁב, בְּהַרְגָּשַׁת כָּל מַרְגִּישׁ וּבְסַעֲרַת גְּבוּרָה שֶׁל כָּל גִּבּוֹר." [4]
בסגנון הפילוסופי פונים אל האל עצמו כגורם שאנו מנסים לנתח, להוכיח ולהבין. בסגנון הישראלי, הטבעי, אנו מנסים לחוש באינטואציה רוחנית את הנשגב שבמציאות, לחוש בטביעת עין שהעולם כולו חי ותוסס מכוחה של שלמות אלוהית גדולה, מתוך כך להרגיש את תהומות הנפש המשתוקקים אל השלמות האלוהית בעולם. מטרתה של עבודת ה' היא לפנות אל אותם השפעות אלוהיות המתגלות בעולם, תוך שאנחנו יודעים שמה שנגלה לנו הוא רק חלק קטן ממציאות בעלת מימדים נוספים.
איננו מנסים להבין את האלוהות אלא לחוש באופן אינטואיטיבי, בטביעת עין, את החיים עצמם שאינם ניתנים להגדרה, כיון שהם הופעות של משהו גדול יותר שלא ניתן לתארו במילים. יסוד האמונה הוא לא ידיעה על אלוהים במרום, אלא ההרגשה שהמציאות היא שירה אלוהית, המציאות מלאה חיים, מלאה רוחניות, עוצמות ומימדים רבים שפועלים בה גם מעבר להכרה שלנו. האלוהות היא מקור החיים הנעלם שמסתתר בטבע. לכן עלינו לפנות אל המשורר דרך השיר, לפנות לכוחות החיים ולבקש את פיתוחם, מתוך הכרה שמקור החיים הוא מעל ומעבר לחיים המוגבלים שאנו נפגשים איתם.
"מה שמחשבין בדבר עצמיות האלהים ומכוונים לזה במחשבה למרכז העבודה, כלומר למלא את רצונו של אלהים, מצד עצמותו האישית, היא בזמן הזה מאבדת כל סגולה והוד אלהי"
הרב קוק מחנך אותנו שמה שחשוב זה לא הדיון הפילוסופי על קיומו של אלוהים באופן זה או אחר ואפילו לא קיום רצונו כאישיות מצווה, אלא טביעת העין שחשה את הנשגב שבמציאות, שמביאה את האדם לחיות באופן מאוזן יותר, מתוך ריכוז והקשבה למסתרי הנפש ולקודש הקיים במציאות. בתוך התכנים האלו מסתתר האל הנשגב, כל פניה ישירה אל אלוהים מפספסת את האופנים שבהם הוא אמור להתגלות באופן החי והעמוק אצל האדם.
הדבקות באל לא נוצרת רק על ידי טקסי דת, אלא גם על ידי "השלמות של ההכרה, של הטוב, של האומץ, של כל הנשגב, בזה אנו רואים את אלוהים" – הקשבה פנימית שמביאה לחיים מאוזנים בעלי שמחה, חיות ואומץ, מתוכם האדם חש את הארת החיים, זו הדרך הנכונה להיפגש עם ה'. תפיסה זו אמורה להחזיר את עם ישראל לעוצמות האמונה הנבואיות, שחשו את אנרגית החיים שבמציאות, שהיו פתוחות לנשגב ולרגש האמוני הלוהט. מתוכם יגיע עם ישראל לאמונה חיה ותוססת, מתוך האזנה למימדי הקודש שבחיים.
[1] אורות / זרעונים / ה. יסורים ממרקים
[3] שמונה קבצים / קובץ א / קפא.
[4] אורות / זרעונים / א. צמאון לאל חי