דעת אלוהים היא ההבנה שהאמונה באלוהים היא ראשית כל שירה נפשית, תחושה שהמציאות כולה היא אורגניזם אחד שפועל באחדות והרמוניה עם כל הפרטים שלו.
אחת ההשלכות החשובות של התפיסה הזו הוא עיקרון הפשטות: האדם נוטה לחלום רחוק, לנסות להילחם על השגים גדולים, השפעה ושאפתנות. השאיפות האלו מובילות אותו להצלחה אבל גם יכולות להיות גם מסוכנות ולהוביל ליאוש, אכזבה כתוצאה מרף ציפיות גבוה מידי ואף רדיפה תמידית אחרי החלום הבא ללא שום סיפוק והנאה מן הרגע.
דעת אלוהים היא מפתח לאיזון נפשי אמיתי, כאשר האדם יודע שמצד אחד המציאות מתקדמת קדימה ועליו מוטל תפקיד אישי להיות חלק מאותו מערך כוחות עצום שהולך ומתעלה, ומצד שני הוא לא פועל בחלל ריק והוא רק חלק ממערכת גדולה שפועלת יחד לאותה התקדמות ולכן אין הכל תלוי במעשיו ויש להכיר בכך שיש תהליכים ארוכים ואיטיים שלא תלויים בו.
עיקרון הפשטות אומר שעל האדם לחוש שהוא עושה מה שהוא יכול ברוגע, בשלווה, בסבלנות ולא מתוך רצון להשגים מידיים, והמציאות תיקח את הדברים האלו למקום הנכון להם ולהשפעה המתאימה למקום לזמן הנוכחיים. לעיתים התקדמות מוקדמת מידי עלולה לגרום נזק ורק לעכב את התהליך הכולל, דעת אלוהים רואה במציאות מערך אחדותי בעל תהליכים ארוכי טווח, ולכן האדם מתאזר בסבלנות ולא רוצה לפרוץ קדימה בטרם עת.
האישיות של בעל התפיסה הזו צריכה להקרין טוב ושקט סבלניים, לעשות את תפקידו בנחת ולא לחפש מהפכות או השפעה מוגזמים. לתת למציאות להחליט אם דעותיו ופעולותיו צריכים או לא צריכים להשפיע, פשוט להיות מה שהוא ולתת לזרם החיים לקחת אותו לאן שצריך. להיות אסרטיבי ונחוש לקדם את הטוב, אבל מתוך כבוד למציאות ולתהליכים הארוכים שבהם היא פועלת.
עיקר ההשפעה של האדם היא להקרין טוב, להקרין יושר ונחת ולהיות אי של יציבות בתוך סערת החיים. לא לחפש צעקות או תהילה, פשוט להעמיק את הטוב שבו ולהיות נוכח במקום ובזמן שבו הוא נמצא, לחיות את הרגע ולשמוח בכך שניתנה לו ההזדמנות להיות חלק ממערכת נפלאה כל כך של המציאות.